פסק-דין בתיק ע"פ 21602-06-11

1.         לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים בת"פ 9345/08 מיום 1.5.2011 (כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, סגנית נשיאה). בפסק-דין זה, הורשע המערער בעבירת הטרדה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982. נגזר עליו עונש מאסר על-תנאי של 4 חודשים לתקופה של 3 שנים וכן קנס כספי. הערעור שלפנינו מופנה נגד הכרעת הדין, ולחלופין נגד גזר הדין.

2.         כתב האישום ייחס למערער עשיית מעשה מטריד במתקן בזק בכך שביום 28.7.2008, בשעות אחה"צ, שלח מסרון לטלפון הנייד של חבר כנסת לשעבר (מטעם מפלגת שינוי), ובו כתב "איזה שמחה שעזבת את הכנסת נעשה חג היום, על ידיעה טובה כזאת. ההרס שרצית להכניס לעם היהודי שומר מצוות ולכנסת, לא יימשך בעתיד, מגיע לך שתשמור עם חננה חובה או אשתך כשרות וטהרת משפחה". בשעה 22:20 באותו יום, לפי כתב האישום, שלח המערער הודעה נוספת בה נרשם "אני יהודי חרדי שומר כשרות, שבת וטהרת משפחה, תעזוב מדינה, מחלל דת". המתלונן ביקש כי המערער יפסיק להטרידו. עוד צוין בכתב האישום, כי בתאריך 30.7.2008 בשעות הערב המוקדמות, שב המערער ושלח למתלונן מסרון בו נרשם "איראן, אך גם כך". להודעה צורפה תמונה של אנשים שנתלו.

3.         בהכרעת-דינו של בית-משפט קמא, הורשע כאמור המערער בעבירה שיוחסה לו. למעשה לא הייתה מחלוקת בבית-משפט קמא, שהמסרונים האמורים נשלחו מן המערער אל המתלונן. אלא שגרסת המערער הייתה שלא הייתה כל כוונה להטריד את המתלונן אלא להביע דעה פוליטית, וזאת על רקע היכרות מוקדמת בין הצדדים מספר שנים קודם לכן, כאשר בין המתלונן לבין המערער התפתח ויכוח סביב עמדותיהם השונות בענייני דת ומדינה. המערער טען גם, שהודעת המתלונן לפיה ביקש ממנו להפסיק ולהטרידו, נשלחה אליו רק לאחר משלוח ההודעה השלישית והאחרונה (זו שצורפה לה התמונה). עוד טען, כי המסרון השני ששלח - בא לאחר שבתגובה למסרון הראשון השיבו המתלונן במסרון בו נרשם "מי אתה חמור". המתלונן גם טען, שהתמונה אותה צירף המערער ובה "רואים מה אחמדינג'אד עושה לעם שלו" הייתה בכוונה "לומר שהם לא איראן ולכן הם לא עושים כך" (עמ' 2 להכרעת הדין). עוד טען המתלונן בעדותו בבית-משפט קמא, שכבר בשנת 2000 סיפר לו המתלונן שהוא רוצה לפגוע בחרדים ולכן, כאשר נודע לו שהמתלונן עזב את הכנסת, הוא שלח הודעה יחידה בה הודה לו על כך. זו הייתה מטרתו ובכך התכוון לסיים את ההתכתבות. בשל היכרותם הקודמת, הוא גם הוסיף את שמו וגם את השם "אנה" להודעתו הראשונה, היות וזכר שהמתלונן "סיפר לו על אחות או חברה בשם כזה" (עמ' 3 להכרעת הדין).

4.         בהכרעת הדין בה הורשע המערער קבע בית-משפט קמא תחילה, כי גם הטרדה באמצעות מכשירי טלפון סלולאריים, תוך העברת מסרונים ביניהם, נכנסת להגדרת העבירה שבסעיף 30 לחוק. בהמשך, ולגופו של עניין, ציין בית-משפט קמא, כי אמנם אין המדובר במספר רב של מסרונים אלא בארבעה מסרונים קצרים בסך הכל - שלושת המסרונים שפורטו בכתב האישום וכן מסרון נוסף בו נכתב "שבת שלום", כאשר המסרונים נשלחו בשעות שאינן חריגות. יחד עם זאת, הוסיף וציין בית-משפט קמא, כי יש לקבוע שבמעשיו של המערער היה משום הטרדה. ראשית, שכן תוכן המסרונים לא היה תמים. בהינתן זכותו של אדם להביע דעתו, אין לראות את המסרונים שנשלחו כהבעת דעה, אלא כאיום סמוי העשוי להעלות את רמת החרדה אצל המתלונן - כפי שאכן קרה. זאת, בין היתר, נוכח ההודעה הכוללת צילום של אנשים תלויים ואזכור שמה של אחות המתלונן. שנית, חרף עדות המערער על היכרות עם המתלונן משנת 2000  ושיחות שהיו עמו, הרי שהמעשים מושא כתב האישום בוצעו 8 שנים לאחר מכן, כאשר המערער הזדהה בשם פרטי שאינו ייחודי, והמתלונן, כפועל יוצא מכך, לא יכול היה לזהותו. הדבר הגביר את החשש, לאור תכנם של המסרונים. אפילו היה המתלונן זוכר את המערער או מזהה אותו, עדיין מדובר בהטרדה, נוכח התוכן המאיים והמפחיד של המסרונים. שלישית, בית-משפט קמא קבע, כי הודעת המערער במשטרה כללה הודיה לפיה המסרון האחרון נשלח למתלונן לאחר שהמתלונן ביקש כי המערער יפסיק להטרידו. בהקשר זה קבע בית-משפט קמא, כי "ללא ספק יש בכך כדי להפחיד, להטריד וליצור חרדה, כפי שאכן קרה". משלוח הודעה זו לאחר שהמתלונן ביקש כי העניין ייפסק, הוסיף וקבע בית-משפט קמא, מעיד כי מטרתו של המערער הייתה להעביר למתלונן את המסר, אף תוך פגיעה במתלונן וברגשותיו.

5.         בערעור שלפנינו, נתבקשה ערכאת הערעור להתערב בהכרעת-דינו של בית-משפט קמא ולהורות על זיכויו של המערער. אליבא דמערער, בחינת תוכן המסרונים ונסיבות שליחתם, צריכה להוביל למסקנה לפיה אין המדובר בהטרדה כל עיקר. המערער הדגיש לפנינו את התפקיד הציבורי של המתלונן ואת נסיבות ההיכרות בינו לבין המערער. המדובר בהיכרות סביב פעילותו של המתלונן במפלגתו, במסגרתה ביטא המתלונן, לטענת המערער, את עמדותיו בכל הקשור לחרדים. המסרונים נשלחו למתלונן אמנם לאחר שהלה הפסיק לכהן כחבר כנסת, אולם המערער לא ידע על כך עד לאותה העת. עוד נטען, כי יש לראות את תוכן המסרונים כתוכן פוליטי ולא כתוכן אישי, וממילא להקל במרכיב ההטרדה המיוחס להם. כך בדומה גם לפסיקה בעניין העלבת עובד ציבור - פסיקה המעניקה משקל נכבד לחופש הביטוי בתחום הפוליטי. נטען עוד שהמתלונן - גם אם חדל מלהיות חבר כנסת - הוא עדיין פעיל ציבור ואין מניעה לבקר את עבודתו הפוליטית. מעבר לכך, המסרון הראשון בא כפועל יוצא מההיכרות המוקדמת ואף המתלונן בעדותו ציין שהמסרון הראשון לא עורר אצלו תחושה של הטרדה. המסרון השני נשלח בתגובה למסרון ששלח המתלונן ובו הקניט את המערער - ולעניין זה, לפי הנטען, לא ניתן משקל מספיק על-ידי בית-משפט קמא. אשר למסרון השלישי והאחרון, הרי שחזר המערער לפנינו על טענתו בבית-משפט קמא, ולפיה מסרון זה נשלח לפני המסרון בו ביקש המתלונן שיחדל המערער מלהטרידו, והדבר עולה בבירור מהודעת המערער מיום 20.8.2008. מכל מקום, הוסיף וטען המערער, כי התמונה של האנשים התלויים באיראן, אינה מהווה הטרדה אלא באה לומר למתלונן כי לדעת המערער "אין זה יאה לתלות אנשים", כי "במדינת ישראל לא פועלים כמו באיראן" (סעיף 33 להודעת הערעור). לבסוף נטען, כי המדובר בזוטי דברים, במספר קטן של מסרונים ובלא שנלוותה להם עבירה נוספת וגם מן הטעם הזה, לא היה מקום להרשיעו בעבירה. באשר לגזר הדין, ביקש המערער להקל בעונשו.

6.         לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות. אכן, שאלת היקף התפרשותה של העבירה הקבועה בסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) וגבולות תחולתה על נסיבות הכוללות, בין היתר, משלוח מסרונים - בייחוד בהקשר פוליטי ולאישי ציבור - יכולה לעורר שאלות לא פשוטות (ראו והשוו: רע"פ 1032/03 הראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), 8.7.2009; ראו עוד והשוו: דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), 11.7.11). כך גם, בין היתר, בשים לב לאתגרים המתעוררים עקב ההתפתחויות הטכנולוגיות של זמננו אנו. אלא ששאלות אלה, אינן מצריכות קביעת מסמרות במקרה שלפנינו. בענייננו, אין מדובר עוד בנבחר ציבור אלא במי שסיים את כהונתו. עובדה זו היתה ידועה למערער, כעולה מתוכנו של המסרון הראשון. אפילו נשלח המסרון למספר טלפון נייד שנטען שהיה בעבר בשימוש המתלונן עת היה בתפקיד, הרי שעניין זה מאבד ממשמעותו משעה שהמתלונן כבר לא היה בתפקידו והמערער כאמור ידע על כך עת שלח את המסרונים. בית-משפט קמא קבע, ובצדק, בהתייחס לתוכן המסרונים, שאין לראות בהם הבעת עמדה פוליטית גרידא וכי חרף מספרם המועט ושעות משלוחם, כללו אלה מסר שאינו רק מטריד אלא גם מפחיד. כך גם חווה זאת המתלונן עצמו. הדבר נובע, כפי שציין בית-משפט קמא, מציון הפרט האישי הקשור לשם אחות המתלונן, כאשר גרסת המערער לא נתנה הסבר של ממש לציון נתון זה; כמו גם צירוף התמונה שלא ניתן לחלוק על המימד המאיים שבה, ודאי כאשר היא נשלחת לאחר שהמתלונן נתבקש להפסיק ולהטריד את המערער - עניין שנקבע כממצא עובדתי על-ידי בית-משפט קמא, המוצא תימוכין בהודעת המערער בחקירתו. גם בטענה לפיה המסרון השני והשלישי באו כתגובה למסר מקניט שבא מצד המתלונן, אין כדי לשנות ממסקנת בית-משפט קמא. אין גם מקום, אשר על כן, לקבל את הטענה לפיה מדובר בזוטי דברים.

7.         באשר לגזר הדין, בית משפט קמא ראה להטיל על המערער מאסר על תנאי מרתיע וקנס נוכח הרשעתו הקודמת, העובדה כי העבירה נעברה חצי שנה לאחר מתן גזר דין בעניינו, והעובדה שהמערער לא נטל אחריות על מעשיו. נוכח שיקולים אלה, לא מצאנו כי יש להתערב במסקנתו.

8.         התוצאה היא, על כן, כי הערעור נדחה.

מזכירות בית המשפט תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים, עם וידוא טלפוני.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.